שבת וכיבוד הורים
הרב יניב חניאכאסיווןתשפ13/06/2020
שאלה:
שלום, יש לי שתי שאלות שקשורות במידה מסוימת, ומערבות שמירת שבת וכיבוד הורים. אני מתגוררת עם הורי, כאשר אני האחראית על הבישולים לשבת. על אף שביקשתי שישאירו לי את סיר המרק שאשטוף אותו במוצ"ש מכיוון שהוא מוקצה, הם ממשיכים לשטוף אותו בשבת. האם מותר לי להמשיך להכין מרק, שאולי בכך אני מכשילה אותם, או שזו בחירה ו"עבירה שלהם" ואני מבחינתי יכולה להמשיך להכין להם מרק כרגיל? דבר שני, אני משחקת עם אימי (לבקשתה) בשבת אחה"צ במשחקי קופסא, האם מותר לאסוף בסוף המשחק את הקלפי וקוביות המשחק מהשולחן, או שיש בכך הכנה מקודש לחול? ואם אסור ולא אאסוף אימי תעשה זאת בעצמה, לכן גם כאן עולה השאלה במקרה כזה האם יש מניעה מלשחק או ששוב זה "לא ענייני" מהם מעשיה? תודה רבה מראש
תשובה:
הסיר איננו מוקצה, כי הוא נשאר אחרי האוכל ויש לו שימושים. לכן האיסור בשטיפה שלו בשבת הוא מדין הכנה מקודש לחול, כי השטיפה מועילה לחול. אולם יש בהחלט דעות שמותר לשטוף כלים בשבת בגלל שהם מאוסים, ואנשים לא אוהבים שיש להם כלים מלוכלכים. כך שיש בהחלט דעות שמותר לשטוף.ככה שלגבי הסיור ודאי שמותר, שהם ישטפו, ואת בהחלט יכולה להכין את המרק. אין בכך עבירה ברורה וממילא את לא שוטפת, והם בהחלט יכולים לטעון שהסיר המלוכלך מפריע להם. את עצמך את תשטפי.
לגבי איסוף הקלפים, זה עוד יותר קל, כיאנשים אופסים את הכלים אחרי המשחק לא רק כדי ל"הכין" אותם לחול, אלא כי ככה משתמשים בכלים ומשחקים (כמו שמותר להחזיר ספר לספריה אחרי שקוריאם בו, למרות שלא ישתמשו בו רק בחול). וזה חלק מהשימוש שלהם. אם זה ממש ממש סמוך לצאת השבת, דקות ספורות, אז כדאי לחכות לצאת שבת, אבל אם לא, מותר לך לאסוף.
תשובות נוספות בנושא-
יחסים אישות
בדברי חכמים יש סיפור של אדם ש"הטיח באשתו" מתחת לעץ וחכמים הענישו אותו על זה. מכאן למדים שקיום של יחסים בחיק הטבע, שלא במקום סגור ובמקום שבו יכולים להגיע, בתיאוריה, אנשים אחרים, הוא בעייתי ביותר.
לכן נראה לי שמה שאתה מתאר (בחיק הטבע, ללא כיסוי וכדומה) זה אסור.
לגבי כל אחד מהמרכיבים בנפרד, אולי ניתן לדון. כלומר- יש כאלה שמתירים תשמיש באור מסויים, יש שמתירים ללא כיסוי (אולי מלבד הרגעים הספורים של התשמיש עצמו ממש), וכמובן שמותר שלא כדרכה.
לגבי חיק הטבע שמקום ממש סגור, ונניח חשון, אני לא יודע. צריך לחשוב על זה...
כך שכל אחד מהרכיבים שתיארת, בנפרד, יכול להיות. כולם ביחד זו בעיה.
בכלל קיום יחסים שלא במקום המיוחד והסגור של בני הזוג הוא לא מומלץ... אפילןו כאשר מתארחים אצל מישהו והדלת סגורה חכמים כותבים שזה בעייתי מעט.
אולי תנסו לארגן לכם "חיק הטבע" בבית, מ/הו על הרצפה, עם שטיח ומוסיקה או משהו כזה... ממש בחיק הטבע נראה לי בעייתי.
בדברי חכמים יש סיפור של אדם ש"הטיח באשתו" מתחת לעץ וחכמים הענישו אותו על זה. מכאן למדים שקיום של יחסים בחיק הטבע, שלא במקום סגור ובמקום שבו יכולים להגיע, בתיאוריה, אנשים אחרים, הוא בעייתי ביותר.
לכן נראה לי שמה שאתה מתאר (בחיק הטבע, ללא כיסוי וכדומה) זה אסור.
לגבי כל אחד מהמרכיבים בנפרד, אולי ניתן לדון. כלומר- יש כאלה שמתירים תשמיש באור מסויים, יש שמתירים ללא כיסוי (אולי מלבד הרגעים הספורים של התשמיש עצמו ממש), וכמובן שמותר שלא כדרכה.
לגבי חיק הטבע שמקום ממש סגור, ונניח חשון, אני לא יודע. צריך לחשוב על זה...
כך שכל אחד מהרכיבים שתיארת, בנפרד, יכול להיות. כולם ביחד זו בעיה.
בכלל קיום יחסים שלא במקום המיוחד והסגור של בני הזוג הוא לא מומלץ... אפילןו כאשר מתארחים אצל מישהו והדלת סגורה חכמים כותבים שזה בעייתי מעט.
אולי תנסו לארגן לכם "חיק הטבע" בבית, מ/הו על הרצפה, עם שטיח ומוסיקה או משהו כזה... ממש בחיק הטבע נראה לי בעייתי.
המשך לשאלה בקשר לארוטיות בשעת תשמיש.
אני חושב שצריך חלק את התשובה לשניים-
א) בהחלט יש דברים ורעיונות, אני עצמי במשך שנים ארוכות מאוד של ייעוץ אספתי כמה "משחקים" ורעיונות בתחום שאשמח לחלוק, אולם לא בכתיבה, אלא בשיחה ישירה. הבעיה עם כתיבה היא שבהחלט יתכן שמישהו אחר יראה את זה, ואולי גם אנשים שזה לא ממש ראוי ונכון שיראו, מבחינת גיל, עיתונאים מחפשי רוע וכדומה... ולכן אשמח לתת כמה רעיונות מעשיים ביותר בטלפון.
ב) הנקודה השניה נוגעת לעצם הגישה- המילים שאתה משתמש בהן (לדוגמא- אתה קורא ליחסי אישות במילה שבה משתמשים בעולם המדיה והחשיפה... ועוד כמה דוגמאות), מלמדים שיש צורך בשינוי יותר גישתי, עמוק, מאשר סתם "רעיונות". מעשה פיזי בהחלט יכול להגיע למצב של שעמום ויובש, אולם חיבור פנימי עמוק פחות. זה עדיין לא אומר שלא יהיה צורך בריענון ורעיונות והשקעה פיזית ומעשית, אולם השינוי מתחיל בגישה. גישה עמוקה למעשה החיבור יכולה לשנות את הדבר שלא יהיה "סתם שלוש דקות" של שגרה, אלא ביטוי לחיבור נפשי עמוק ביותר. שמתחדש מעצם היותו. ואז, לזה, צריך להוסיף את המשחקים והרעיונות המעשיים. אחד הדברים שלמדתי בשנים של ייעוץ בתחום הוא שבסופו של דבר הכל נמאס, גם אנשים שעושים הכל, בצורה הכי פרועה ולא "הלכתית" וללא שום מגבלה, בסופו של דבר משתעממים. אז שוב, זה לא אומר שלא צריך "גיוון" אבל זה לא מתחיל משם, בשום פנים ואופן.
הכנת תה בשבת
בעבר ענינו על השאלה הזו הרבה פעמים, מה שצריך זה לעשות כלי שלישי, כלומר- שופכים מים מהמיחם לכוס אחת, מכוס זו מעבירים לכוס נוספת, ובכוס הנוספת שמים את התיון או עלי התה. המיחם הוא כלי ראשון, הכוס הראשונה היא כלי שני, והכוס השניה היא כלי שלישי. לתוך כוס זו מכניסים את עלי התה.
בעבר ענינו על השאלה הזו הרבה פעמים, מה שצריך זה לעשות כלי שלישי, כלומר- שופכים מים מהמיחם לכוס אחת, מכוס זו מעבירים לכוס נוספת, ובכוס הנוספת שמים את התיון או עלי התה. המיחם הוא כלי ראשון, הכוס הראשונה היא כלי שני, והכוס השניה היא כלי שלישי. לתוך כוס זו מכניסים את עלי התה.
בישול בחג
יש כמה שיטות-
א) להשתמש בכלי שנקרא "חגז" שניתן לקנות בחנויות, הכלי הזה מכבה את הגז לאחר זמן מסויים וזה מותר והכי נכון הלכתית.
ב) אחרי השימוש בגז לבשל עליו מים שצריכים (נניח להכנת קפה), ולמלא את הקומקום עד הסוף כך שהמים יגלשו ויכבו את הגז. פעם זה היה מאוד מקובל, אולם לאחרונה חלק ממתקני הבישול בגז לא ממש נכבים בגלל המים.
ג) לעשות כמו בשבת, כלומר לא לבשל על הגז, אלא לשים פלאטה. יותר ויותר אנשים עושים את זה.
יש כמה שיטות-
א) להשתמש בכלי שנקרא "חגז" שניתן לקנות בחנויות, הכלי הזה מכבה את הגז לאחר זמן מסויים וזה מותר והכי נכון הלכתית.
ב) אחרי השימוש בגז לבשל עליו מים שצריכים (נניח להכנת קפה), ולמלא את הקומקום עד הסוף כך שהמים יגלשו ויכבו את הגז. פעם זה היה מאוד מקובל, אולם לאחרונה חלק ממתקני הבישול בגז לא ממש נכבים בגלל המים.
ג) לעשות כמו בשבת, כלומר לא לבשל על הגז, אלא לשים פלאטה. יותר ויותר אנשים עושים את זה.
שבת
יש להכין את התה בכלי שלישי, כלומר, מוזגים מים מהמיחם לכוס, המיחם הוא כלי ראשון, הכוס כלי שני.
לאחר מכן שופכים שוב לכלי שלישי, לכוס נוספת.
את התייון מכניסים לכוס הזו (השלישית), לכל הדעות כלי שלישי לא מבשל ולכן זה מותר.
יש להכין את התה בכלי שלישי, כלומר, מוזגים מים מהמיחם לכוס, המיחם הוא כלי ראשון, הכוס כלי שני.
לאחר מכן שופכים שוב לכלי שלישי, לכוס נוספת.
את התייון מכניסים לכוס הזו (השלישית), לכל הדעות כלי שלישי לא מבשל ולכן זה מותר.
היתר לאוננות או שזל?
שלום וברכה,
מעולם לא שמעתי שיש רבנים שמתירים לאונן בזמנים מסויימים בגלל הקושי. זה נכון שיש שאומרים שהחומרא פחותה (בכלל, בכל הנושא של שז"ל), ושהיא מדרבנן. אבל להתיר את זה בגלל מצב מסויים מעולם לא שמעתי. וכידוע, בזוהר זה נחשב חמור מאוד.
מה שיש שאומרים שעוון הז"ל הוא כשיש מניעה של פריה ורביה, מדבר בנושא קצת אחר, כשהוא חלק מחיי האישות... בין אשה לבעלה ואז יש התלבטות לגבי דברים כמו ביאה דרך איברים.. אולם זה לא בא להתיר את הענין באופן גורף.. מעולם לא שמעתי שיש מי שמתיר את זה באופן כללי בגלל זה.
לגבי הקישור ששלחת, יש כאן כמה דברים-
א) גם בתשובה הזו, הוא לא בדיוק "מתיר". הוא דן במקרה אחר לגמרי, של "אי התאמת צרכים בתחום המיני" (לא שאני מבין מה זה בדיוק), ובמצב שבו לכאורה אין קיום יחסים תמידי. הוא לא דן בכלל בתקופת האיסור ה"רגילה", של נידה. וגם שם הוא לא בדיוק מתיר... הוא מביא שעל פי הבנה מסויימת ברמב"ן (שהוא כותב במפורש שהיא לא ההבנה הרווחת והשלטת), אולי יהיה אפשר להגיד שהוצאת שז"ל כזו איננה חטא. זה לא ממש היתר. וזה לא ממש הבנה רווחת ברמב"ן.
ב) בפסיקה, באופן כללי, יש מסורות מקובלות. יש דרכים מסויימות שבהם מגיעים למסקנה. וגם אם ניתן למצוא איזה פוסק חשוב, או ראשון, שעל פי קונסטילציה מסויימת, משמע ממנו שאולי זה היה מותר. זה לא הופך את זה ל"היתר". אלא אם כן מדובר במקרה מאוד מסויים שבו יש ענין להתיר. לדוגמא- עגונה או משהו כזה, שבו מראש הגישה היא לחפש היתר. במסורת המקובלת של הפסיקה הרגילה, אין שום עיסוק במציאת היתר לתקופת הנידה, וזה לא נחשב למשהו שהוא "צורך", להיפך, זה נחשב משהו שמוביל לחיי אישות טובים יותר. ולמשהו שההתגברות עליו טובה לאדם. ולכן עצם הגישה של "למצוא היתר" היא לא נכונה שם. אני לא חושב שזה בדיוק מה שהוא עושה שם, לחפש היתר, כי הוא מתייחס למשהו אחר, אולם גם במקרה שהוא מתייחס אליו, יש לי השגות רבות מאוד על נושא ה"חיפוש היתר" (ניתן לראות מהלשון שזו המטרה שם, הרצון למצוא היתר, ביטויים כמו- נכון יותר לגשת לזה מ...).
ג) לגבי עצם הגישה של רבני בית הלל (ואינני מכיר את הרב שהשיב שם כלל, לא באופן כללי ולא אישי), כתבתי בעבר רבות. לדעתי הם טועים לחלוטין בעצם הגישה שלהם לסוגיות הלכתיות מעין אילו. והראיה היא עד כמה זה נראה מבלבל. גם כשהוא בכלל לא ניגש לעצם נושא השז"ל.
על עצם הענין של " ארגון רבני בית הלל" כתבתי כאן-
על אירוע השקת ההלכה של ארגון רבני בית הלל (shoresh.org.il)
וכאן-
עוד על פסק ההלכה של בית הלל (shoresh.org.il)
ברכות מרובות
אני מוסיף כאן דברים שכתב לי על התשובה הרב יוני לביא, שקרא אותה-
אכן בעייתי מאוד. לא הכרתי את התשובה של הנ"ל אבל זה מפליא איך הוא לוקח את העיקרון של הוצאת זרע לצורך מצווה כגון מסיבות של בדיקת פוריות וכדו' ומחיל את זה על לצורך שלום בית מתוך הנחה שבזה שהגבר יאונן זה מה שיביא שלום בבית וכו'.
לא מכיר את הרב המשיב אבל בימינו שיש שו"ת באינטרנט כל אחד יכול למצוא כמעט על תשובה שהוא רוצה, ה' ירחם.
אולי נכון לכוון אדם כזה ל'עשה לך רב'. שילך לרב הקבוע שלו וישאל אותו. זו בעיה להסתמך על תשובה של 'רב מהאינטרנט' שמעולם לא שמעת את שמו לפני כן, לא למדת ממנו תורה בחיים ואתה לא תלמיד שלו אך מצאת היתר שלו בנושא שקרוב לליבך אז אתה מאמץ אותה. זה לא 'עשה לך רב' אלא בעצם 'עשה מה שבא לך' (ותמצא כבר באינטרנט מישהו שמתיר את זה...)
שלום וברכה,
מעולם לא שמעתי שיש רבנים שמתירים לאונן בזמנים מסויימים בגלל הקושי. זה נכון שיש שאומרים שהחומרא פחותה (בכלל, בכל הנושא של שז"ל), ושהיא מדרבנן. אבל להתיר את זה בגלל מצב מסויים מעולם לא שמעתי. וכידוע, בזוהר זה נחשב חמור מאוד.
מה שיש שאומרים שעוון הז"ל הוא כשיש מניעה של פריה ורביה, מדבר בנושא קצת אחר, כשהוא חלק מחיי האישות... בין אשה לבעלה ואז יש התלבטות לגבי דברים כמו ביאה דרך איברים.. אולם זה לא בא להתיר את הענין באופן גורף.. מעולם לא שמעתי שיש מי שמתיר את זה באופן כללי בגלל זה.
לגבי הקישור ששלחת, יש כאן כמה דברים-
א) גם בתשובה הזו, הוא לא בדיוק "מתיר". הוא דן במקרה אחר לגמרי, של "אי התאמת צרכים בתחום המיני" (לא שאני מבין מה זה בדיוק), ובמצב שבו לכאורה אין קיום יחסים תמידי. הוא לא דן בכלל בתקופת האיסור ה"רגילה", של נידה. וגם שם הוא לא בדיוק מתיר... הוא מביא שעל פי הבנה מסויימת ברמב"ן (שהוא כותב במפורש שהיא לא ההבנה הרווחת והשלטת), אולי יהיה אפשר להגיד שהוצאת שז"ל כזו איננה חטא. זה לא ממש היתר. וזה לא ממש הבנה רווחת ברמב"ן.
ב) בפסיקה, באופן כללי, יש מסורות מקובלות. יש דרכים מסויימות שבהם מגיעים למסקנה. וגם אם ניתן למצוא איזה פוסק חשוב, או ראשון, שעל פי קונסטילציה מסויימת, משמע ממנו שאולי זה היה מותר. זה לא הופך את זה ל"היתר". אלא אם כן מדובר במקרה מאוד מסויים שבו יש ענין להתיר. לדוגמא- עגונה או משהו כזה, שבו מראש הגישה היא לחפש היתר. במסורת המקובלת של הפסיקה הרגילה, אין שום עיסוק במציאת היתר לתקופת הנידה, וזה לא נחשב למשהו שהוא "צורך", להיפך, זה נחשב משהו שמוביל לחיי אישות טובים יותר. ולמשהו שההתגברות עליו טובה לאדם. ולכן עצם הגישה של "למצוא היתר" היא לא נכונה שם. אני לא חושב שזה בדיוק מה שהוא עושה שם, לחפש היתר, כי הוא מתייחס למשהו אחר, אולם גם במקרה שהוא מתייחס אליו, יש לי השגות רבות מאוד על נושא ה"חיפוש היתר" (ניתן לראות מהלשון שזו המטרה שם, הרצון למצוא היתר, ביטויים כמו- נכון יותר לגשת לזה מ...).
ג) לגבי עצם הגישה של רבני בית הלל (ואינני מכיר את הרב שהשיב שם כלל, לא באופן כללי ולא אישי), כתבתי בעבר רבות. לדעתי הם טועים לחלוטין בעצם הגישה שלהם לסוגיות הלכתיות מעין אילו. והראיה היא עד כמה זה נראה מבלבל. גם כשהוא בכלל לא ניגש לעצם נושא השז"ל.
על עצם הענין של " ארגון רבני בית הלל" כתבתי כאן-
על אירוע השקת ההלכה של ארגון רבני בית הלל (shoresh.org.il)
וכאן-
עוד על פסק ההלכה של בית הלל (shoresh.org.il)
ברכות מרובות
אני מוסיף כאן דברים שכתב לי על התשובה הרב יוני לביא, שקרא אותה-
אכן בעייתי מאוד. לא הכרתי את התשובה של הנ"ל אבל זה מפליא איך הוא לוקח את העיקרון של הוצאת זרע לצורך מצווה כגון מסיבות של בדיקת פוריות וכדו' ומחיל את זה על לצורך שלום בית מתוך הנחה שבזה שהגבר יאונן זה מה שיביא שלום בבית וכו'.
לא מכיר את הרב המשיב אבל בימינו שיש שו"ת באינטרנט כל אחד יכול למצוא כמעט על תשובה שהוא רוצה, ה' ירחם.
אולי נכון לכוון אדם כזה ל'עשה לך רב'. שילך לרב הקבוע שלו וישאל אותו. זו בעיה להסתמך על תשובה של 'רב מהאינטרנט' שמעולם לא שמעת את שמו לפני כן, לא למדת ממנו תורה בחיים ואתה לא תלמיד שלו אך מצאת היתר שלו בנושא שקרוב לליבך אז אתה מאמץ אותה. זה לא 'עשה לך רב' אלא בעצם 'עשה מה שבא לך' (ותמצא כבר באינטרנט מישהו שמתיר את זה...)
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
עוד מהרב יניב חניא
עוד בנושא הלכות שבת
מוצרים
